המכתב

בואו נשחק בכאלו.

נניח שיום אחד קבלתם מכתב אישי. יפה כזה, על נייר איכותי ומהודר והשם שלכם בולט וברור שהוא יועד עבורכם. במכתב עצמו כתוב לכם שזמנכם קצוב וכי יבוא היום בו תלכו לעולמכם. אף אחד אנו יודע מתי זה יקרה אבל ידוע בוודאות שזה יקרה.



זה אולי תרגיל בנדמה לי, אבל בינינו זה לא. אולי לא קבלתם את המכתב אבל אם יש משהו שאני יכול להגיד לכם בוודאות, כדברי בנגמין פרנקלין מהאבות המייסדים של ארצות הברית יש רק שני דברים וודאיים בחיים מוות ומיסים.



אגלה לכם סוד גלוי, אבל שיישאר רק בינינו, החיים ממאירים. הסוף ידוע מראש. כולנו נמות. השאלה היחידה היא האם באמת נחייה עד שנמות או שנתהלך בעולם כמתים חיים (living dead) עד שבאמת נמות.



רובנו לצערי אכן חיים את חיינו כמתים מהלכים. מתים בגיל 25 ונקברים בגיל 75. מאד קל לזהות את זה, רואים את זה לפי ההליכה והמבט בעיניים כשאתם חולפים על פניהם ברחוב או במשרד. זה הזוי בעיני שבכל 20 + שנות לימודי הרשמיים אף פעם לא למדו אותי שצריך אנרגיה, שצריך חיים כדי לגרום לדברים לקרות.



אגלה לכם עוד סוד שאתם כבר יודעים, אנשים לא רוצים להיות בסביבת אנשים מתים. זה לא כיף ועושה שחור בנשמה. אם לא נהיה חיוביים, או נרגשים או מלאי תשוקה ואהבה לנושא מסוים או לאדם מסוים, איך אנחנו יכולים לצפות שלמישהו אחר תהיה תשוקה ואהבה כלפינו או כלפי הרעיון שלנו? זה לא יקרה. זה לא יכול לקרות!



הדבר הכי אופטימי שאני יכול להגיד הוא שהבחירה היא בידינו.



נחזור רגע לתרגיל בכאלו. נניח שקבלתם את המכתב. מה תעשו? איך ישתנו חייכם כתוצאה מהמכתב? קחו 3 דקות ותחשבו על זה. במה תהיינה שונות ההחלטות והבחירות שלכם מהבחירות שלכם כיום? למשקיעים שבכם, קחו דף נייר ותכתבו מהם 3 הדברים שבטוח תעשו.



אני מניח שיהיו את אלו שיחליטו לעזוב את הכל ולטפס על האוורסט. ויהיו גם את אלו שיעזבו את כל וייסעו לתאילנד או לפירמידות במצרים. אני יכול להבטיח לכם שיהיו גם את אלו שימשיכו לעשות את מה שהם עושים כבר כעת, יטפלו בילדיהם, ינהלו את העסק שלהם וכן הם גם ייסעו לתאילנד בחופש וגם יבקרו בקטקומבות במצרים כשיתאפשר.



החיים לדעתי הם לא שחור או לבן למרות שרובנו חושבים שכן. כולנו חיים באינספור גוונים של אפור ואדום וכחול וצהוב וירוק ועוד. אני מאמין שעלינו לשאול את עצמנו כל בוקר באם היום הוא היום האחרון של חיי, האם אני חי נכון. אם התשובה היא לא, אז לא צריך את המכתב, צריך לעשות שינוי ולקבל החלטות ולפעול בהתאם אליהן. כי החיים קצרים. מאד. באם התשובה היא כן, אשריכם, אתם לצערי יחידי סגולה.



ולגבי, יש ימים שהתשובה שלי היא לא ויש ימים שהתשובה היא כן. אני משתדל שימי הכן יגברו על ימי הלא ואם לאורך תקופה הם לא, אני מבין שהשינוי הכרחי כי הסימנים ברורים.



אז תשאלו את עצמכם את השאלה הזאת כל בוקר מחדש. סטיב גובס היה שואל אותה כל בוקר. הוא אמנם גמר עם סרטן קטלני אז משהו שם היה לא ממש מאוזן אבל הוא היה ויהיה גם מקור השראה למאות מיליוני אנשים בעולם.


 

אשאיר אתכם עם המחשבה.

המכתב