סיפורו של האדם הממוצע

אספר לכם את סיפורו של האדם הממוצע כיום. בזמן שאותו תינוק נולד, הדבר היחידי שהוא לומד לעשות הוא לחשוב, להתנהג ולדבר כמו סביבתו. זה כל מה שהוא יכול לעשות ורוב הסיכויים שהסביבה שלו מאד אוהבת אותו ותעשה הכל עבורו ומאד ירצו שהוא יצליח אך לצערנו רוב הסיכויים שאין להם את התשובות הנכונות, פשוט כי אף אחד אף פעם לא לימד אותם את התשובות הנכונות.
 
 
אותו תינוק גדל והולך לגן ואז לבית ספר. הדבר הכי חשוב לילדים הגיל הזה הוא שיאהבו אותם ושהם יהיו חלק מהחבר’ה, ולכן בגילו הרך הוא מתחיל לעקוב ולחקות ילדים בני גילו שלא יודעים יותר טוב ממנו ולאו דווקא בעלי יכולת מנהיגות ולרוב, בינינו, הם בדיוק ההפך ממנהיגים, הם לרוב הבריונים של השכבה.
 
 
אז הגיבור שלנו מחקה את אותם ילדים ועושה זאת החל מכיתה א ובכל כיתה שהוא עולה עליה, שנה אחרי שנה אחרי שנה. כך הוא בפועל הופך את עצמו לממוצע של הילדים האחרים בגילו שנמצאים סביבו, מנסה להיות כמוהם ומתאמץ לעשות את הדבר היחידי שאינו אפשרי לאף אחד, להיות בדיוק כמו מישהו אחר.
 
 
הגיבור שלנו מסיים את בית הספר, הולך לצבא ושוב ממשיך לגדול במסגרת מקבעת. הוא מסיים את הצבא, חוזר הביתה, אולי נוסע לטיול אחרי צבא, אולי הולך ללמוד, מחפש עבודה ואחרי כמה שנים סטטיסטית הוא מתחתן, והוא ובן או בת הזוג שלו חושבים על ילדים ומשפחה.
 
 
הבחור שלנו כבר לא ילד, וכעת רוב הסיכויים שהוא עובד בעבודה מסויימת מבלי שתכנן מראש לאן הוא רוצה להגיע, וגם בה, מבלי לשם לב הוא פועל כפי שהורגל מינקות. הוא מסתכל איך כל הסובבים אותו עובדים והוא פשוט מחקה אותם ומתחיל לפעול כמוהם. הוא עושה זאת אוטומטית ללא מחשבה מיוחדת, הוא פשוט פועל כך. עכשיו לפני הגיבור שלנו יש סטטיסטית יותר מ 40 שנה של הזדמנויות שרוב הסיכויים שלא יזהה ויפספס, בתקופה הטובה ביותר לאדם עד היום להתפתחות אישית וצבירת עושר.
 
 
ושוב קצת סטטיסטיקה (אני בכל זאת מהנדס), אנו יודעים שהאדם הממוצע עובד כ 40 שעות בשבוע, מה שמשאיר לו כ 72 שעות בשבוע שהוא לא עובד ולא ישן. 72 שעות פנויות לעשות מה שבא לו.
 
מכיוון שהגיבור שלנו הורגל לחקות את סביבתו, הוא כנראה יעשה באותם 72 שעות בכל שבוע את מה שהחברים שלו יעשו באותן שעות, שזה למעשה שום דבר מהותי. הוא יסיים לעבוד, ייסע הביתה, יאכל ארוחת ערב וייגש לסלון לצפות בטלוויזיה בחדשות ובנטפליקס והוא ישב מולה בין 5 ל 6 שעות ביום או לחליפין יגלוש בפייסבוק את אותן השעות עד שבן או בת הזוג שלו יקראו לו לבוא לישון. למחרת הגיבור שלנו יקום ויעשה בדיוק אותו דבר כנראה במשך 40 שנה, ואז הוא יפרוש בהפתעה ויחלוף מהעולם בגיל 85 משעמום.
 
 
נשאלת השאלה האם יש פה בעיה? האם יש פה טרגדיה? לדעתי לא באמת אם אלו החיים שהגיבור שלנו תכנן לעצמו. אבל יש פה טרגדיה נוראית אם הוא חי כך עקב חוסר החלטיות, אם הוא חי כך מפני שהוא עדיין עושה את מה שעשה כילד וזה לחיות כמו כולם ולעשות כמו כולם תחת ההנחה הסמויה שהם יודעים איך לחיות נכון. אם זה המצב אז יש בסיפור טרגדיה אמיתית כי הם מעולם לא ידעו איך לחיות.
 
 
בתסריט הזה, הגיבור שלנו לעולם לא מגלה מי הוא, הוא לעולם לא מחפש בעומק יכולותיו וכישרונותיו, הוא לעולם לא לומד שהוא יכול להשיג כל דבר שיחלום עליו ושהוא בעל היכולת לקבוע את עתידו, וזה חבל. ולכן לסיכום, למרות כל הכוונות הטובות, האדם הממוצע מת בגיל 25 בערך ונפטר בגיל 85 משעמום.
 
 
 
מסתבר שהדרך לצאת מהסיפור הידוע מראש הזה הוא להיות מודעים לחיינו, לזהות את ההזדמנויות ולהחליט לפעול אחרת. אם זה רלוונטי עבורכם, אני מזמין אתכם ב 27 למרץ בערב בהרצליה פיתוח להרצאת המבוא לסדנת השינוי וב 3 באפריל לסדנא עצמה בת”א. לפרטים נוספים כנסו לעמוד האירועים באתר
סדנת השינוי