שכשאין אויב מבפנים, אף אויב מבחוץ לא יוכל לך

בשבועות האחרונים אני חווה המון אתגרים, חלקם קשים יותר וחלקם פחות אבל ההגדרה המון היא נכונה. אני מרגיש כמו לוליין עם המון כדורים באוויר שמנסה לשמור על שיווי משקל וריכוז כדי שאף כדור לא ייפול. והיקום, היקום רואה שאני רוב הזמן מצליח ואומר, “ככה, אחלה, קבל עוד אחד, בוא נראה אותך..”, ומוסיף לי עוד כדור. אני מקבל את האתגר החדש, כי אין ברירה אחרת וממשיך לפעול כדי לשמור על שיווי המשקל והריכוז כדי שכל הכדורים ימשיכו להתעופף באוויר.


לפני כמה ימים במהלך נסיעה בלילה יצא לי לחשוב על כל הכדורים הללו והרמתי טלפון לחברה יקרה שמלווה אותי כבר מעל עשור. ענבל פעם אמרה לי שהיא מאחלת לי רגע של שקט. עניתי לה שמכיוון שהיא מכירה אותי כל כך הרבה שנים, האם היא זוכרת אי פעם זמן בו היה לי רגע של שקט? ענבל חייכה מהעבר השני של הקו וענתה שלא אבל שאפשר לשאוף. עניתי לענבל שכל מה שאני מבקש זה כמה דקות של שקט. זה הכל.


לדעתי מישהו שם למעלה שמע אותי כי בסופ”ש האחרון היה לי שקט. לא אותגרתי משמעותית מחדש, לא באו אליי בטרוניות, והיה לי קצת זמן לעצמי. היו משימות, תמיד יש משימות, אבל הרגשתי שקט רגעי. אתוודה, זה היה מוזר והרגשתי הכי לא נוח בעולם. אפשר לאמר שטפסתי על הקירות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.


ביום א התעוררתי מאוחר מהרגיל. מכיוון שזה היה יום של הרצאה, אני דואג לפנות אותו מהפרעות ולהתמקד בהכנות להרצאה או לסדנא הנוכחית. נכנסתי להתקלח אחרי סבב הילדים של הבוקר והרהרתי קצת על אירועי הסופ”ש. הבנתי שקבלתי את מה שבקשתי אבל מה שבקשתי היה שגוי. בקשתי שקט. שקט מהסביבה. שקט מהרעש החיצוני. אבל זה העניין, הוא חיצוני. מה שהייתי צריך לבקש זאת שלווה. שלווה היא תחושה פנימית. אנחנו יכולים להיות שלווים גם כשיש רעש אינסופי בחוץ.


אז אני מוקיר על השקט של הסופ”ש, מבין את השיעור ומבקש שלווה. שלווה אני יכול לייצר בעצמי ע”י עבודה עצמית וגישה נכונה יותר. אני צריך לחזור למדיטציות היומיות, לזכור שמה שקורה בחוץ קורה לכולם. ושהכל בסדר. ומה שלא בסדר, עלי לפעול בנחישות אבל ברוגע כדי שיהיה בסדר.


עלתה לי מחשבה בעת כתיבת שורות אלו. אני כל כך מתאמץ לשמור את הכדורים באוויר, אבל מה יקרה אם אשחרר? מה יקרה אם הם יפלו? האם הם בכלל יפלו? האם כל המטפורה הזאת היא אשליה? בדיוק כמו הכפית המתכופפת במטריקס. זה נכון שאנו צריכים לפעול כדי שהדברים יקרו. אבל כנראה שהפעולה צריכה לבוא מהשלווה והרוגע ולא מהלחץ והפחד שהכדורים יפלו. מה שיפול כנראה צריך ליפול ומה שירחף לא היה אמור ליפול.


אני צריך לזכור שאנו נמדדים פנימית רק ע”י עצמנו ואנחנו כנראה המבקר הקשה ביותר שלנו. יש משפט אפריקאי עתיק שאומר שכשאין אויב מבפנים, אף אויב מבחוץ לא יוכל לך.

 

אני צריך ללמוד לשחרר. יש לי פה וואחד מדרגה לפני בדרך שלי.