האידאל

רובנו נשאבים לתמונה הלא אמתית של הפנטזיה, לאשה היפה, הרזה, החכמה והמוכשרת, או לגבר הגבוה המסוקס, עם הכתפיים הרחבות, הקוביות בבטן, המבט הכובש והבלורית המתנפנפת ברוח (ואם הוא גם רוכב על סוס ומעשן מרלבורו, אז בכלל..). הנקודה היא שזה לא אמיתי וזה גם לא הכי חשוב.
 
אם ישאלו אותי פעם מה עדיף אישה יפה או אישה אוהבת אני תמיד אגיד אוהבת. ויותר מזה, לדעתי האהבה עושה אותה הרבה יותר יפה מכל זוג עיניים כחולות / חומות / ירוקות ושיער בלונדיני / שטני / חום / שחור, ואם היא רזה / שמנמונת או מאותגרת משקל.
 
מסתבר שאחד הדברים שאני יודע לעשות זה ילדים יפים. ממש. משהו בגנים שלנו מייצר ילדים מהממים חיצונית. לשמחתי הם גם ובעיקר חכמים וטובי לב. אקח לדוגמא את בתי הגדולה עמית, יפיפייה אמתית. מגיל צעיר כל מי שפגש אותה אמר שהיא לא צריכה לדאוג, שהיא כל כך יפה שזה מספיק. בשלב מסוים ירד לי האסימון שזה מתכון לאסון.
 
שאלתי את עצמי האם אני רוצה לגדל ילדה/נערה שכל מה שבונה את הביטחון העצמי שלה הוא היופי החיצוני שלה? התשובה היתה חד משמעית לא!. מאותו רגע הפידבקים שעמית קבלה ממני היו כמה היא חכמה, מוכשרת, טובת לב, צלמת מדהימה, רוקדת מדהים, חברה טובה ובעיקר כל מה שהיא חוץ מיפה. אני אבא דורשני, ולא תמיד קל איתי, עם השנים גם הבנתי שגבולות הן משהו חשוב שמייצר אופי ובטחון. אז אני דורש ודואג לקבל. אני גם מספיק גמיש מחשבתית כדי לקבל פתרון שהוא שונה ממה שציפיתי, העיקר שהפתרון אפקטיבי לאתגר הספציפי.
 
המחקרים מראים שהפידבקים שאנו נותנים לילדים שלנו מעצבים את תפישת עולמם, את ההצלחה שלהם ואת החוסן וכושר ההתאוששות שלהם (resilience). אז עמית ואחיה גדלים בידיעה שהם חכמים ומוצלחים ובכדי להשיג את מה שהם רוצים בחיים החיוך עוזר אבל הוא לא מספיק. עליהם לקבוע מטרות, לתכנן תוכניות, לפרוט אותן למשימות ולעשות. המילה האחרונה מאד חשובה, כי ללא הלעשות לא יהיה שום דבר.
 
זה המסר. אני מאמין שאני צודק. ההיסטוריה מוכיחה זאת שוב ושוב. יאללה, חמישי שמח
 
אני ועמית בדייט בקולנוע 😍