עתות חרום

אנחנו רגילים שבעתות חירום אנו שם עבור השני. יש בזה שילוב של יצר הישרדות ויצר חברתיות. שנים חשבתי שזאת הדרך הנכונה, היחידה שמשרה תחושת ביטחון. תחושת הביטחון הזאת היא משמעותית מאד והיא הכרחית בעיני אבל האמת היא שהיא לא מספקת.

במשך שנים האמנתי שערכנו נמדד בהתייצבות שלנו בשעת חירום. ככה חייתי את חיי עד לפני שנה וכך גם התייחסתי לילדי הגדולים. כשהיה צריך רופא הייתי שם, כשהיה צריך ללכת למנהלת הלכתי וכך הלאה. אגלה לכם סוד קטן, מערכת יחסים בריאה עם ילדי הגדולים זה לא יצר.

גם אם אני אוהב אותם בכל ליבי, הם כנראה לא חשו זאת. היום אני מבין מדעית שכל אחד מאיתנו רואה את המציאות באופן שונה, ובאופן נוירולוגי האונה הקדמית שאחראית על שיקול הדעת שלנו כלל לא מפותחת בגיל ההתגברות. אז למרות שאני מאד אוהב אותם, הקשר בינינו היה בפועל כמו שיח חרשים. שדרנו על תדרים שונים לגמרי.

בשנה האחרונה מתוקף מספר אתגרים שאני חווה, עולות בתוכי מספר שאלות ואחת מהן היא איך מיצרים קשר ראוי עם ילדינו? ככל שאני לומד יותר וחווה יותר, אני מבין שחרום זה טוב אבל זה לא מצוין. אנו נמדדים בשוטף, ביום יום. עלינו להיות קשובים לסביבה שלנו, לאהובים שלנו ולעצמנו כל יום, כל הזמן.

הקשר שלנו איתם לא נמדד באמת אם אנחנו הטלפון שלהם בעת חירום. זה אכן הכרחי ובסיסי, אבל ביננו בשביל זה יש גם את 100, 102, 103 וכל שירותי ההצלה למיניהם. הקשר שלנו איתם נמדד אם אנחנו נמצאים בלב ובחיוג המהיר היומיומי שלהם, ולזה אין מסגרת זמן או מועד. זה תמיד שם.

זאת השאיפה שלי כיום. לייצר עם ילדי הגדולים את הקשר הזה ואת הידיעה שאני באמת תמיד שם. אולי לפעמים עסוק, אולי לפעמים פחות קשוב אבל אני רוצה להיות הטלפון הראשון בכל דבר ובכל נושא, ולא רק בשעת חירום. זה התיקון שלי, זאת הדרך ולשם אני נע.

החיים הם אוסף של רגעים שוטפים שחולפים ללא שוב, ואם לא נשים לב או נחכה רק לשעות חירום, בפועל נפספס את החיים ואת הקשר שלנו עם יקירינו. וחבל כי זה מה שבאמת חשוב בחיים.

אז תחשבו על זה, תמפו לעצמכם את המצב הקיים ואם הקשר שלכם מושתת לתפישת מי ממכם על שעת חרום, תגבשו תוכנית פעולה פשוטה איך לשנות את המצב והתפישה. איך לשנות בפעולות את תפישת הקשר לשוטף ותפעלו בהתאם. זה לא מסובך וזה ישנה לכם ולהם את החיים, גם ייצר קשר עמוק יותר וגם ירחיב לכם את הלב.

emergency