דייט עם ילדי

יום שישי. סופי השבוע שלי נחלקים בין תל אביב לחבצלת. ככה זה שאתה אבא לילדים משני סיבובים. איפשהו לפני שנה נוצר הפתרון הנכון יותר עבור ילדי הגדולים. במקום שאטרטר אותם בין שני בתים רחוקים, להם יש בית אחד ופעם אמא ופעם אבא מבלים איתם את סופי השבוע בבית.

 

ההסבר הוא פשוט, הילדים שלנו לא אשמים בכך שבחרנו להיפרד. בית, חדר והמיטה משלך הם הבסיס לתחושת הביטחון של כל אדם, בטח של ילד. לכן הם נשארים במקום הבטוח שלהם ואנחנו עושים משמרות.

 

הפעם גיא החליט ללכת לחבר ולי פעם ראשונה נוצרה ההזדמנות לערב אחד על אחת עם עמית בתי הגדולה. בחרנו ללכת לסרט בקולנוע, “החיים האלה”. מומלץ בחום. לא קל אבל עם תובנות חיים מדהימות של רשת החיים והכוח האנושי לבחור ולקום גם כשהחיים מפילים אותך על הברכיים.

 

אני אומר לא קל כי גם עמית וגם אני בכינו בסרט. כל אחד לעצמו וכל אחד מסיבותיו ותחושותיו. בסוף הסרט דברנו על התובנות והתחושות שלנו מהסרט. אני נדהמתי מהחיבור הנפלא של שני הנושאים שאני עוסק בהם בשנים האחרונות – רשת החיים והיכולת לשינוי ושיפור ונחישות מול אתגרי החיים. עמית כעסה על הגיבור של אחד הסיפורים בסרט. היא כעסה על הבחירות והמעשים שלו.

 

מחוץ לקולנוע היתה עמדת גלידה, התלבטתי בקול אם זאת הגלידה או שנלך לגולדה. ברור שגולדה התערבה המוכרת. אמרתי תודה ונסענו לגולדה. עמית צחקה ממני. אתה פדחן אבא. אני חושב שכל ילד חושב שההורים שלו פדחנים. אבל יכול להיות שבמקרה של עמית יש מצב שהיא צודקת. כמה הורים אתם מכירים שמסוגלים להתחיל לרקוד ברחוב סתם כי בא להם או לפתוח בשיחה עם איש זר ברחוב. אז כזה אני.

 

הגענו לגולדה וקלטתי שבעצם פספסנו ארוחת ערב. שאלתי את עמית עם בא לה לחלוק איתי ארוחת ערב. כן בכיף. אז נכנסנו למסעדה מהירה ליד גולדה וחלקנו. ודברנו וצחקנו. כשסיימנו עמית הזכירה לי שנסענו כדי לקנות גולדה. ברור עניתי, הרי אני פוד פרוססור מהלך.

 

כשנסענו הביתה עמית אמרה לי שאני הדייט הראשון שלה בחיים ושהיה לה כיף. עניתי לה שהאמת גם לי. ממש. הדייט שלי עם עמית ביום שישי היה אחד הערבים הכי כיפיים ואינטימיים שאי פעם חוויתי עם עמית והיא כבר בת 15.

 

 

מילה של אבא. הילדים שלנו גדלים כל כך מהר. תקבעו לכם פעם בתקופה דייט של אחד על אחד עם כל אחד מהם. זה ימלא לכם ולהם את הלב.