לפני שייגמר

אתמול בערב העברתי את הרצאת המבוא לנוירולוגיה של השינוי. מודה, ההרצאות הללו מרגשות אותי. אני כל פעם נפעם מחדש מכך שאנשים רוצים לבוא ולשמוע את הסיפור האישי שלי. ועוד לומר לי שזה מעורר השראה. וואוו.


הפעם גם אשתי הפתיעה אותי הגיעה להקשיב לי. עכשיו תבינו, זאת לא הרצאה קלה רגשית. אני פותח את הקלפים שחלקו לי ומשתף. למי שאוהב אותי וקרוב אליי, הדברים לא קלים.


היופי בהרצאה מבחינתי הוא השינוי התמידי שלה. בדיוק כפי שהמוח שלנו משתנה כל רגע, כך גם ההרצאה שלי על השינוי. היא כל פעם קצת אחרת. מסתבר שהמטפורה מנצחת את המציאות 🙂


הבוקר כשהתעוררתי, קמתי מלא אנרגיה מחודשת. היה מוקדם. מאד. הקטנים עוד ישנו והיה לי זמן למדיטציית הבוקר. היא היתה נפלאה.

בדרך לפגישה הראשונה של היום פתאום שמעתי את השיר של עידן רייכל, המילים נכנסו לי ישר לתוך הלב ומודה הדמעות ירדו מעצמם.


כל מה שהרגשתי הבוקר בדרך זאת הכרת תודה. זאת ההרגשה הנפלאה ביותר בעולם מבחינתי.


לפני שייגמר

עידן רייכל

מילים ולחן: עידן רייכל



לא לפחד להתאהב

שיישבר הלב

לא לפחד בדרך לאבד



לקום כל בוקר

ולצאת אל החיים

ולנסות הכול לפני שייגמר



לחפש מאיפה באנו

ולחזור בסוף תמיד להתחלה

למצוא בכל דבר עוד יופי

ולרקוד עד שנופלים מעייפות

או אהבה



מכל הרגעים בזמן

למצוא אחד לאחוז בו

להגיד שהגענו

תמיד לזכור לרגע לעצור

ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו



לחבק אותה בלילה

כשהיא נרדמת

אז כל העולם נרגע

לנשום אותה עמוק

לדעת שתמיד

 

אני אהיה שם בשבילה