גיל הוא עניין יחסי

גיל הוא עניין יחסי, למדתי שיש לכל אחד מאיתנו 3 גילאים. הגיל הכרונולוגי שלנו, הגיל הביולוגי שלנו והגיל המנטלי שלנו. למה אני מספר לכם את זה? (אני יוצא מנקהנחה סמויה שמישהו קורא את מה שאני כותב פה 🙂 ) כי שלשום יובל עילם הזמין אותי לאימון ב 8:00 עם החברה שלו שמתכוננים לגיבושים לסיירות בדיונה של סידני אלי. עכשיו תבינו, גם לפני 27 שנה כשטיפסתי את הדיונה הזאת כהכנה לצבא היה לי קשה והייתי אז בשיא הכושר שלי.


התעוררתי הבוקר ב 06:00, הסתכלתי על השעון ואמרתי לעצמי אני באמת הולך לקום עכשיו ולקרוע את התחת עם בני נוער מורעלים שישאירו לי אבק?!?!, המיטה כל כך חמה ונעימה, בחייאת“. עם זאת, אני יודע שיש את מי שמדבר ויש את מי שעושה, ואם אני מדבר על לעשות, אני חייב לעשות אחרת אין טעם למילים שיוצאות לי מהפה. מה גם הכנתי את הבגדים כבר אתמול כדי שלא יהיו טעויות..


עליתי על האוטו ונסעתי לסידני אלי, מקום שלא הייתי בו כמעט 30 שנה. האימון היה מטורף, כשיובל אומר שהאימון יהיה הדרגתי, הוא אכן היה הדרגתי, לבני 18 שמתגייסים לצבא, ואני, אני תכף בן 45 עם מספיק צלקות פיזיות לכל החיים. היופי הוא שכמוני הגיעו עוד כ 25 בוגרים של יובל מתוך 8000 הבוגרים שליווה ב 33 שנים שהוא עושה את מלאכתו נאמנה ומחנך את טובי בנינו להאמין בעצמם ולהביא את עצמם למקסימום. כולנו הבוגרים, בסביבות גיל ה 40-50 שלנו, אבל הנפש בסיטואציה הזאת היתה בערך בת 18.


במהלך האימון הוא חילק את ה 120 משתתפים (מזכיר לכם, 08:00 בבוקר, ערב יום כיפור, חוף סידני אלי בהרצליה…) לצוותים (יאללה צוות 2) והסביר לנו מה אנו הולכים לחוות. בין היתר לעשות את הדיונה 4 פעמים ברצף, לרדת את הירידה של סידני אלי, לרוץ בתוך הים, לחזור לעליה ולעשות אותה בריצה אחורית ושוב לעלות את הדיונה וחוזר חלילה במשך חצי שעה.

ההתלהבות בשטח היתה מדהימה, האנרגיה של הבוגרים (היו כאלה ממחזור 2..) היתה בשמיים ושל הילדים עם הרעל בעיניים בכלל


החלטתי שאני נהנה מהבוקר הזה, עושה ונהנה. היה לי קשה (מאד) אבל לא ויתרתי, את הדיונה עשיתי 4 פעמים, את ה 2 האחרונות בהליכה, אבל עשיתי. את המסלול עשיתי מה שיכולתי עד שהברך אותתה וזכרתי את ההנחיות של עינב אז נחתי בקטנה וחיכיתי לילדים שנתנו את כל הלב. הצטרפתי עליהם לריצות בירידה ובים, חמודיםהיה קטע שאפילו נתנו לי כתף ועודדו אותי לעשות את העלייה האחרונה.


כחלק מהאימון ובהתאם ליום כיפור, יובל הנחה כל האחד מהמשתתפים בפעילות הצוותית לאמר דבר אחד שהם מבקשים עליו סליחה ממישהו אחר ודבר אחד מעצמם. לאחר מכן ביקש שכל אחד ישתף דבר שעליו לשמר ואחד שעליו לשפר. הפתיחות של בני הנוער היתה מדהימה.


זכרתי שיובל סיפר לי פעם בפגישה מקרית, שבני הנוער היום לא יודעים לקבל את אי הקבלה לסיירת או ליחידה שרצו, ועולמם חרב עליהם. ואני, אני לא התקבלתי לשייטת והורידו לי פרופיל ושמו אותי במשטרה צבאית.. (כן, גם אני למי שלא יודע, הייתי מנייאק). אבל גם בזכותו של יובל וגם בזכות הורי וגם כנראה כחלק מהאופי שלי, עשיתי אז באופן לא מודע את הטוב ביותר שיכולתי וסיימתי את הצבא כסרן, מפקד מחלקת חקירות תאונות דרכים של מצח בפיקוד דרום.


החלטתי שאני מנצל את ההזדמנות ונותן בהם קצת תורה. בכל זאת, כמה פעמים בחיים אתה מוצא את עצמך מול מיטב הנוער בנקודה כל כך קריטית של חייהם ויכול לתת להם מסר בונה לחיים.


אז הסברתי להם שהם חייבים מטרה מול העיניים, וספרתי להם שהם יחוו חוסר הצלחה בדרך אליה וזה נורמאלי. ספרתי להם שהם יחטפו מכות וזה נורמאלי. אמרתי להם שהם נמדדים ביכולת שלהם לחטוף את המכות ולהמשיך קדימה אל עבר המטרה, לא משנה מה (ותודה לרוקי 6 על המשפט האל מותי הזה) כי הם מוצלחים ומוכשרים ויכולים תוך התמדה ונחישות להגיע אל המטרה, גם אם היא משתנה תוך כדי תנועה וזה בסדר כי הגמישות הכרחית. הם הקשיבו בשקיקה.


זאת היתה חוויה מדהימה. הבנתי שם את מה שידעתי בתת המודע, שתפקידנו בעולם הזה הוא להעצים את הדור הבא ולתת להם את ההכוונה הנכונה והחיזוקים הנכונים כדי שיאמינו בעצמם וידעו להתמודד עם חוסר ההצלחה הרגעית והאתגרים שהחיים יאתגרו אותם וחיים יאתגרו אותם בוודאות.


 

לכן מה שיובל עושה כבר 33 שנה, זאת לא הכנה לצבא אלא הכנה לחיים ולכן אני כל כך מעריך את מי שהיה המדריך שלי לפני 27 שנה והפך לחבר שלי. אז יובל עילם, תודה רבה על בוקר מרטיט שהחזיר אותי לגיל 18 ותודה על מי שאתה ועל משימתך הנפלאה בעולם הזה. אתה איש חינוך אמיתי

גיל הוא עניין יחסי